<h1>כל בו הלכ' שילוח הקן סימן קי"א</h1>
<h2>דף קלח:</h2>
המצוה הזאת מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כי הטעם בשניהם לבלתי היות לבם אכזרי. ולא נרחיק טעמו, שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין, אף על פי שהתיר השחיטה, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד, או לוקה אותם בהיותם רובצים על הבנים, כאילו יכרית המין ההוא. ומה שאמרו ז"ל האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, מפני שעשה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות, הענין כך הוא, שאין התועלת במצוות להקדוש ברוך הוא בעצמו יתברך, אבל התועלת באדם עצמו, למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנפלאות והנסים לדעת את ה'. וכן לשון אגדה וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל או עוקר ונוחר ואוכל, כלום אתה מועילו כלום אתה מזיקו, ומה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל טמאות, הא לא נתנו המצוות אלא לצרף הבריות, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות, ונאמר אמרת ה' צרופה. הנה מפורש בכאן שבאו לומר שאין התועלת לו יתברך במאור המנורה, שיצטרך למאכל בקרבנות וריח הקטורת, אין התועלת אלא לנו המצוה הזאת להדריכנו במדת הרחמים, וכן אמרה תורה לטוב לך. וכן אמר אליהו אם צדקת מה תתן לו, ואם רבו פשעיך מה תעשה לו.
ומצוה זו אינה נוהגת אלא בעוף טהור שאינו מזומן, כגון יוני שובך ויוני עליה ועופות שקננו בפרדס, שנאמר כי יקרא קן ציפור. אבל המזומן אינו חייב לשלח, כגון אווזין ותרנגולין שקננו בבית. וכן אם היו האפרוחין מפריחין שאינן צריכין לאמן, אינו חייב לשלח. וכן אם היו הביצים מוזרות, או שהיו אפרוחי טריפה, אינו חייב לשלח.
זכר שהיה רובץ על הקן פטור מלשלח. וכן עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, או עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא, פטור מלשלח. היתה רובצת על ביצים טהורין אף על פי שאינן ממינה, חייב (לשלחו אם) [לשלח, ואם] לא שלח אינו לוקה. היתה אם טריפה, חייב לשלחה.
<h2>דף קלט:</h2>
מצא הקן על המים, או על בעלי חיים, חייב לשלח, לא נאמר בכל עץ או על הארץ, אלא שדיבר הכתוב בהוה.
<h2>דף קמ:</h2>
היתה האם מעופפת, אם אין כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח. היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים, ואינה נוגעת בקן, או שהיתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח. היתה על שני בדי אילן, והקן ביניהן, רואין כל שאילו ינטלו הבדין תפול על הקן, חייב לשלח. היתה רובצת על אפרוח אחד או על ביצה אחת, חייב לשלח.
<h2>דף קמא.</h2>
שלחה וחזרה, אפילו ארבע או חמשה פעמים, חייב לשלחה. ולא יטול האם וישלח הבנים, שנאמר שלח תשלח את האם. לקח הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן, פטור מלשלח. לקח האם ושלחה ואחר כך צד אותה, מותר.
הלוקח אם על בנים ושחטה, הבשר מותר באכילה, ולוקה על שחיטת האם. וכן אם מתה קודם שישלחנה, או שברחה מתחת ידו, או שחטפה אחר ושלחה שלא מדעתו, לוקה, עד שישלח מדעתו.
<h2>דף קמא:</h2>
קצץ אגפיה עד שלא תעוף ושלחה, מכין אותו מכת מרדות, ושוהין אותה עד שיגדלו כנפיה וישלחה. ואם מתה קודם לכן או שברחה, לוקה. וכיצד משלחין האם, לוקחה בכנפיה ומפריחה. וכן נמי פסק הרי"ף.
אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם. לפיכך אם היתה רובצת על האפרוחים או על הביצים בעליתו ושובכו, אינן מזומנין ולא קנתה לו חצירו, כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים, כך לא תזכה לו חצירו בהן, לפיכך חייב לשלח.
